>חרב דמוקלס / קיקרו

>

דמוקלס היה אחד מאנשי חצר המלוכה של דיוניסוס השני מלך סירקוזה. 
בניסיון להביך את דיוניסוס, ציין דמוקלס כי כאדם בעל עושר וכוח עצומים, 
אשר חי חיים נטולי דאגות תוך מותרות ופאר, 
דיוניסוס ודאי לא יוכל להתמודד עם עם הדאגות שמטרידות אנשים פשוטים.
בתגובה, הציע דיוניסוס לדמוקלס להתחלף בתפקידים ליום אחד, 
ודמוקלס הסכים מיד. 
באותו ערב נערכה סעודה,ודמוקלס נהנה מהיחס המלכותי לו זכה המלך: 
הוא הושב על כיסא מפואר, 
והוגשו לו מאכלים ומשקאות על ידי משרתים. 
בעיצומו של האירוע, הוא הבחין לפתע כי מעל מושבו של המלך 
תלויה חרב על שערת סוס יחידה. 
טעמם של המאכלים סר בעיניו, וכל היופי והעושר שסביבו לא עניינו אותו עוד. 
דמוקלס הבין את מה שלימדו דיוניסוס – 
כל החיים האלה של עושר ומעמד תלויים כל הזמן על חוט השערה
וחייו של דיוניסוס מלאים דאגה הרבה מעבר לאדם רגיל.

מודעות פרסומת
פורסם בקטגוריה אושר, מוסר השכל, סיפור | כתיבת תגובה

>נרקיסוס / אובידיוס

>

נרקיסוס היה בעל יופי יוצא דופן, 
יופי שמשך אליו את כל מי שראה אותו. 
אך למרות יופיו נרקיסוס דחה את כל מי שחיזרה אחריו. 
לאחר שדחה בזלזול את הנימפה אקו, שהתאהבה בו נואשות, 
החליטה האלה נמסיס להענישו על יהירותו ואכזריותו 
והטילה עליו קללה – אהבה עצמית ללא גבול. 
יום אחד טייל נרקיסוס ליד אגם והתכופף כדי לשתות מים. 
כאשר ראה את דמותו נשקפת אליו מן המים מיד התאהב בעצמו 
כדי לממש את אהבתו רכן נרקיסוס לאגם כדי לנשק את בבואתו
ואז נפל לאגם וטבע. 
במקום שבו מת צמח פרח ה"נרקיס".

פורסם בקטגוריה מוסר השכל, ספרות, פסיכולוגיה | כתיבת תגובה

>פיגמליון / אובידיוס

>

תרגום: פרופ. אדיר כהן 2001

באי קפריסין חי פסל צעיר ומצטיין באמנותו ושמו פיגמליון.
כל-כך היה מעורב בעבודתו ומתמסר לה עד שהקדיש כמעט את כל זמנו ומצא בה את סיפוקו המלא.
זאת היתה אף הסיבה שהחליט לא לשאת אישה לעולם ודי היה לו באמנותו.
על אף זאת, הפסל אותו טיפח ושקד על השלמתו ושיכלולו מרבית זמנו, היה פסל אישה.

הוא יצר פסל יפה להפליא, אך דעתו לא היתה נוחה ממנו.
הוא המשיך לעבוד ולשכלל את יצירתו שהלכה ויפתה מיום ליום.
מן האבן בקעה אישה יפיפיה, יצירת אמנות שלא היתה כמותה עד כה.

לבסוף, כשחש שפסלו הוא כליל השלמות התרחש דבר מוזר –
הוא התאהב אהבה עזה וחושנית בפסל האישה שיצר.

באהבתו לאישה שיצר היה מנשק את שפתיה, אך הן לא השיבו לו נשיקות.
הוא היה מחבק אותה וגוש אבן צונן היה מונח בזרועותיו.
היה מלטף את פניה וידיה, אך ללא תגובה.

לעתים היה מעמיד פנים ומשחק משחקי כאילו: היה מלביש אותה בבגדים מפוארים,
בוחר ממיטב השמלות והצעיפים ומנסה להתאים את צבעיהם שיהלמו את מראיה.
היה מרבה להביא לה מתנות כמו ציפורי שיר קטנות,
זרי פרחים בשלל צבעים וריחות, אבנים טובות וחפצי חן מרובים.

בלילה היה משכיב אותה במיטה רכה ונוחה,
מכסה אותה בשמיכות כדי שיחם לה ומדבר אליה עמוק לתוך הלילה.

אהבתו הגדולה והמוזרה לפסל האישה שיצר,לא נעלמה מעיני ונוס אלת האהבה.
היא עקבה אחרי משחקיו הרגישים, ראתה אותו מנסה להפיח חיים בפסלו,
שמעה את דבריו הנרגשים לפסל הדומם והשתתפה ביגונו ובייסורי אהבתו חסרת הסיכוי.
לבסוף החליטה לעזור לו ולשמח את ליבו.
בחגיגה גדולה שנערכה בקפריסין לכבודה של ונוס, השתתף אף פיגמליון.
הוא כרע ברך לפני מזבחה של ונוס, עליו הקריבו עגלות לבנות כשלג ונשא תפילה ותחינה לונוס,
שידעה מה רצונו האמיתי.
הלהבה על המזבח שלפניו כרע עלתה ונישאה שלוש פעמים אל מרומי האוויר
וזה היה אות עבורו שהאלה קיבלה את משאלתו.

פיגמליון מיהר אל ביתו, הוא ניגש לפסל האישה שיצר והנה ראה עומדת לפניו על הכן אישה בשר ודם,
מהממת ביופיה, מקסימה וחושנית.
הוא שיפשף עיניו בתדהמה.
בטוח היה שהוא חולם בהקיץ ורואה מהרהורי ליבו.
הוא ליטף את הפסל ונבהל, מגע חם קיבל את ליטופו.
הוא נישק את שפתיה נשיקה ארוכה והנה הן רכות. ל
יטף את כתפיה וזרועותיה והנה קשיות האבן שלהן נעלמה,
הן נמסות כדונג המתרכך בשמש.
הוא חיבק אותה אליו וראה איך פניה סומקות,
עיניה קורנות וחיוך של אהבה מתפשט על פניה.

'זה מעשה האלה ונוס', חשב בליבו ונשא תפילת הודייה לאלה שחוללה את הפלא
והחייתה את יצירת אמנותו המופלאה ונתנה לו את גאלאתיאה לרקום יחדיו מציאות של אהבה…

פורסם בקטגוריה מוסר השכל, סיפור, פסיכולוגיה | כתיבת תגובה

>עם חלוקת התעודות אני תמיד נזכרת

>

עם חלוקת התעודות אני תמיד נזכרת
בתעודה אחרת.
אותה נותן מורה קטן
מורה השוכן בליבו של אדם.
במקום מקצועות ותוצאות מבחנים .
מחלק הוא ציונים לנושאים הבאים ;
ידידות , כבוד, חברות, הבנה, טוב לב, שמחה, אהבה, ענווה

והיא חשובה , אותה תעודה
יותר מכל תעודה אחרת .
כי זו התעודה החשובה באמת
בכל זמן בכל עת

מי יתן ודרכך תהיה מלווה בדברים החשובים באמת…
שרק אתה יכול להעניק לעצמך!

פורסם בקטגוריה ברכות, פרידה, קטע קריאה, תעודה | כתיבת תגובה

>הכפר שלי

>

אני גר בכפר קטן ונפלא
עטוף עצים.
אני גר בכפר קטן ונפלא
שיש בו פינת חי קטנה,
ועל המדשאות הירוקות
חבורות של אנשים
וזוגות מתלחשים.
אני גר בכפר קטן ונפלא
בליבה של עיר הומה.
הכל כאן פורח בקיץ ובאביב
ואף ירוק ונאה בחורף ובסתו.
היום כשאני נפרד
הלב קצת נרעד
והדמעה אף היא מדגדגת את האף.
פורסם בקטגוריה פרידה, קטע קריאה | כתיבת תגובה

>להיפרד באמת זה תמיד עצוב

>

להיפרד באמת זה תמיד עצוב
כל דבר שבלב הרי הוא חשוב
אך כמו שאומרים החיים ממשיכים
יש ללכת קדימה עם הרבה חיוכים לבאות,
ושחושבים וצופים זוכרים שמלבד שלום יש גם להתראות.

לפעמים צריך לעשות צעד נוסף
ללכת אחורה ולעמוד על הסף
לאגוד יחדיו לחבילה את כל הטוב, הרע והנפלא
להרים לאט, בזהירות זה כבד!
הרבה זיכרונות יפים שאסור לאבד
ומה שנותר עוד לומר מילות פרידה
שלום להתראות ותודה

פורסם בקטגוריה פרידה, קטע קריאה | כתיבת תגובה

>לשאוף אל האופק

>

הביטו אל האופק
אל המקום בו מתחברים
מים ושמיים.

הביטו אל האופק
ושאפו תמיד להגיע אליו,
אל מקום החיבור.

וכשתגיעו אליו,
תגלו שבעצם נקודת האופק התרחקה,
ושוב תביטו אל המקום
בו מתחברים מים ושמיים
ושוב תשאפו להגיע אליו.
כי זו מטרת האדם,
להתקדם הלאה,
ולשאת מבט אל האופק.

פורסם בקטגוריה פרידה, קטע קריאה | כתיבת תגובה