>הברנש הכי לוהט בעולם והגורילה / ע"פ סיפורו של דיימון ראניון

>

הריני מודה ומצהיר שאני נעצב מאוד כאשר ג'ול הגדול מופיע בביתי יום אחד אחר הצהריים,
וזאת כיוון שכל בר-בי-רב מאשר לך שג'ול הגדול הוא הברנש הכי לוהט בעולם.
ג'ול מבוקש על ידי השלטונות בהקשר לקרון דואר שדוד, פריצה לקזינו, פיצוח קופת פלדה בטחנת קמח
ואי אילו אירועים זניחים נוספים כגון חילופי יריות וניסיון לרצח בקאנזס סיטי.

אינני מאמין כמובן שג'ול הגדול מבצע את כל התעלולים שה"כפתורים" מצמידים אל שמו כיוון שמקובל על הכל
שאנשי החוק נוהגים לעיתים להלביש תיקים פתוחים ללא הסבר או הוכחה.

אך מפה לשם ברור שאין ברחבי ארצות הברית ברנש לוהט יותר מג'ול הגדול ואין לך שוטר
שאינו משתוקק לשים עליו את זרוע החוק וכולם מחפשים ונוברים אחריו.
למעשה אותו ג'ול מלוהט כל כך שהוא עלול להתלקח ממש בכל רגע.
ואני דוגל כל חיי בעיקרון להימנע ממחיצתם של ברנשים לוהטים ולמעשה אינני מתרועע אפילו עם הפושרים שבהם.

אולם, אינני מגלה, חלילה, את העקרונות הללו לידיעתו של ג'ול כשהוא צונח אל פתח ביתי
וזאת על מנת שלא לפגום ביוקרתי כמארח, כיוון שאם אותו טיפוס מתרשם באורח שלילי
מנימוסי הכנסת האורחים שלי הוא עלול להפיץ דברים בגנותי על פני הברודוויי ואולי אפילו לזעום ולהגיב בכמה חיבוטים רציניים על קרקפתי,
וזאת מאחר שג'ול ידוע לכולם כברנש רגיש ביותר..

אנו מתיישבים בפנים וג'ול הגדול מקלף מעל גופו את הג'קט שלו ומיד נחשפים שני האקדחים שלו –
"משכנע" אחד בבית השחי ועוד אחד בחגורת המכנסיים.

"שמע ג'ול" אני אומר לו,
"אכן זוהי הפתעה ושמחה גדולה לראות אותך אך אני חושב שאתה
לא נוהג בתבונה כאשר אתה מופיע בעיר שעה שכל ה"כפתורים" מחפשים אחריך, מה גם ששני המשכנעים שעליך בהחלט מושכים תשומת לב רבה".

"ראשית"..משיב לי ג'ול, "זוהי עובדה ידועה שבלי המשכנעים על גופי
אני מרגיש עירום וחשוף עד כדי הצטננות
ושנית –אני קופץ לביקור כיוון שנעדרתי מהעיר כמעט שנה שלמה וליבי מתמלא געגועים אל הרחובות והאנשים איתם אני מבלה את שנות ילדותי …
אך יותר מכל אני מוכרח לראות את אימי הנוטה למות.."

אני מסכים עם ג'ול שזה טבעי והגיוני שבן ירצה לראות את אימו לפני שהיא הולכת לעולמה
אך אני זוכר יפה יפה שבאותה שכונה ממש מול אימו
גר ג'והני בראון, המועסק ככפתור במחלק הפשעים החמורים
וידוע לכל שאין איש בעירנו הנוטר טינה לג'ול יותר מאותו ג'והני.
השניים הללו שורצים יחדיו כחברים כבר מינקותם , אלא שבהמשך
פונה כל אחד מהם לדרך אחרת , ויחסי החברות ביניהם מתחלפים לשנאה של ממש.

אני מציין בפני ג'ול שאם הוא צץ בבית אימו תוך מספר שניות מגיע ג'והני ואוסף אותו לבית המאסר.
"אני לא פוחד מג'והני" אומר לי ג'ול, "ולא רק שאני מתכוון לבקר בבית אימי ,
בנוסף אני מתכוון להעניק חיבוט ממושך לג'והני הזה מיד לאחר שאני מתראה עם אהובתי – מיס קיטי קלאנסי…"
אני מופתע לשמע הצהרתו ואני משער שאף מיס קיטי תהיה מופתעת
למראה ג'ול הגדול הצץ ומופיע לפניה לאחר שנה של היעדרות אך אינני מנסה להניע את ג'ול מתוכניתו כיוון שהוא נראה נחוש.

"הא, כן-כן" נאנח לי ג'ול , "אני מרבה להיזכר במיס קיטי שלי בשנה האחרונה אותה העברתי במפרץ פונדי
שבמדינת קנדה.

אתה מבין , ממש באותו היום שאני מגיע לקנדה, מישהו מרוקן את כל הקופות בחנות תכשיטים גדולה
והכפתורים הקנדים מתכנסים ומחליטים פה אחד להדביק את התיק הזה על שמי.
אני מטבע הדברים לא מסכים עם דעתם ותוך כדי המהומה והריגוש שבויכוח אני מוצא את עצמי מטלטל על
גופי שלושה קליעי עופרת בערך בין הירך לברך,והנני מדמם דימום של ממש.
חברי ליאון פייר שהינו תושב המקום נושא אותי למחסן פרוות נטוש מחוץ לעיר ומשאיר אותי שם כדי שאוכל להחלים.

המחסן בו אני שורץ ניצב בשדה בור נידח ואף נפש חיה אינה מתקרבת אליו אף פעם, פרט לליאון שמופיע אצלי פעם ביממה,
מביא לי לאכול ומחליף את התחבושות הקשורה לי על ירכי.
בעיקר ארוכים במחסן הפרוות הזה הלילות הדמומים. אני שומע רק את יללות הרוח ואת ציוצי העכברושים המתרוצצים במחסן.
עליי לציין שכמה מהם מתגלים עד מהרה כמפלצות מגודלות הדומות במימדיהם
לארנבת והם מחוצפים להחריד ונוהגים לנגוס בך פה ושם בשעה שהינך ישן.

אני מבקש מליאון להביא לי מהעיר מלאי תחמושת ובמשך ימים רבים
אני מתאמן בקליעה למטרה ומשכיב שם עכברושים על ימין ועל שמאל ותוך זמן קצר אני מתמחה בירי מדויק עד כדי כך
שאני מכניס בול בכל עכברוש מזדמן ולא חשוב אם היצור הארור יושב, מתרוצץ או אפילו מעופף.
במשך השהות שלי במחסן המיומנות שלי משתפרת עד כדי כך שאני מתחיל לקבוע לעצמי מראש באיזה חלק מגופו של העכברוש בדעתי לקלוע.
ככל שחולפים הימים העכברושים מודעים לתבוסתם ולומדים לשמור ממני על מרחק בטוח ואני מוצא את עצמי שוב משועמם עד מאוד.

במהרה אני מסיים את כל אותם עיתונים שמביא לי לאון ומתחיל לקרוא מאותם ספרי רפואה שאני מוצא מונחים שם על הרצפה באותו המחסן.
ספרי הרפואה הללו מתגלים כבילוי מבדר ואפשר ללמוד בהם פרטים מפליאים על אודות ניתוחים וגוף האדם,
אבל בסופו של דבר אני מסיים את אותם ספרים ושוב לא נותרת לי שום תעסוקה
למעט מחשבות על מיס קיטי שלי והימים היפים כשאנחנו משוטטים יחד על פני השדרות…
אין ספק שהנני שמח לשוב לעיר הגברים ניו יורק לראות את מיס קיטי שלי ואת אימי."

בעודו מפזם לי את כל אלה מתלהט ג'ול הגדול ונסחף בהתלהבות געגועים כך שאין עוד באפשרותי לעצור בעדו
והוא מתעקש לצאת מיד ואף עומד על כך שגם אני אצטרף לאותה גיחה שלו.

ובכן , אם את תשאלו אותי אני יכול למנות אלף עיסוקים אחרים הנחשבים עדיפים בעיני על פני הרעיון שלו
אבל אינני מסרב מחשש שג'ול הגדול עלול לראות בי כטיפוס מתנשא ובלתי מנומס וכפי שציינתי הברנש ידוע כטיפוס רגיש ומהיר מזג.
חוץ מזה אני מתנחם במחשבה שבשעת היום דל הסיכוי להיתקל באותה שכונה בג'והני בראון
וכך אנו משתלשלים איפה ויורדים למערב הרחוב עושים את דרכנו לעבר המדיסון גארדן .
בסביבות השדרה השמינית אנו מבחינים בהתגודדות כלשהי ליד המדיסון –
ברנשים וחתיכות באים במרוצה צועקים בקולי קולות וכל הפרצופים נשואים כלפי מעלה.
גם אני משגר הצצה השמימה ומה אני רואה שם על מעקה הגג של המדיסון
אם לא קוף גדול ומכוער פרצוף המחזיק בזרועותיו זאטוט ארוז בחיתולים.
מהערות המובוהלות ברחוב אני לומד לדעת שהקוף נקרא בונגו וזהו יצור
מגזע הגורילות הנמלט מהקרקס השוכן לו בסמוך ותוך כדי מנוסתו חוטף זאטוט מתוך אחת עגלות הילדים ומטפס עד למעלה בניין המדיסון
לגובה שבע קומות .
ובכן , כך אנחנו מוצאים את המצב, ג'ול הגדול ואנכי כשבונגו עומד לו
על שפת המעקה , לופת את העולל בזרועותיו וזה משמיע לו יללות
קורעות לב בעוד הקוף עצמו משיב לו בנהימות משונות וחושף מדי
פעם את שיניו אל הסקרנים המתגודדים למטה.
בינתיים אני מבחין ב"ניג היווני" , מכרישי הקוביות וההימורים שורץ בין האזרחים
ומציע הימור של שבע לאחת על כך שהתינוק לא יוצא חי שלם ובריא מאותה הרפתקה
אלא שאפילו הלקוחות הלהוטים ביותר נסערים כל כך ששום הימור לא מתממש, למעשה,
למרות שהמחיר המוצע הוגן בהחלט לפי דעתי.

בין כל המתגודדים אני רואה חתיכה צעירה שיציבתה ודיוקנה מעוררים את זכרוני ,
אני מעניק לה הצצה ממושכת ומזהה אותה כמיס קיטי קלאנסי.
ובכן, באותו רגע ממש גם ג'ול הגדול מבחין בה והוא קופץ ומפסיע אליה ומשמיע לה 'האללו'
של ששון ואפילו שמאז שנה ויותר ששני אלה אינם מתראים משיבה לו החתיכה הזו כאילו הם נפרדו לפני רגע קצר –
"אל תעמדו כך בחיבוק ידיים ג'ול , תעשה משהו… אתה תמיד יודע להעלות בדעתך תעלול כלשהו…בבקשה ג'ול ! "

ג'ול מהרהר בדבר במשך מספר שניות אך אינו אומר מאומה. לפתע הוא פוסע מספר פסיעות לאחור,
שולף את המשכנע הנעוץ בחגורתו , מיישר את זרועו החמושה ומשגר ירייה.
בדיעבד אני משחזר בדעתי את האירוע הזה,
בשעת לילה מאוחרת ואני זוכר שג'ול אינו טורח אפילו לכוון את הכלי כשם שעושה כל מי שמקפיד לא להחטיא.
הברנש הזה פשוט מניף את ידו ולפני שאני מספיק להגיד משהו,
נשמעת ירייה ובונגו נהדף לאחור ממקומו בקצה המעקה ונוחת על גבו כשהתינוק לפות כמקודם בזרועותיו.
"נעיצה מדוייקת . בדיוק בין העיניים" מפטיר ג'ול בעוד אנשי המדיסון פורצים לתוך המרפסת,
מרימים את התינוק ומראים לכולם שהוא חי ושלם, וכן מציגים ממרומי המרפסת את פגר הקוף אשר חור גדול פעור לו בין עיניו.

ג'ול נכון ומוכן ללכת מאותו המקום אלא שבינתיים קופצת עליו מיס קיטי קלאנסי, פורצת בבכי ומחבקת אותו ארוכות.
לפני שאני מספיק לנער את ג'ול לכלל התנדפות מהמקום צץ טיפוס תמיר וצעיר המייצב מולו ומשמיע לו כך –
"ג'ול אני מחפש אותך"
אני בוהה בברנש ומזהה אותו כג'והני בראון, הכפתור בבגדי אזרח ממחלק הפשעים החמורים.
ג'ול הגדול מגיב כדרכו ושולח את ידו לשלוף מחדש , אלא שגו'הני משלב את זרועו
ומפסיע עמו משם במהירות תוך שהוא מציין –
"לא כדאי לשלוף את הדבר הזה ג'ול, אין טעם בזה ואין צורך. בוא איתי ג'ול ומוטב לך למהר"

ברור שג'ול הגדול מתפלא עד מאוד לשמע המילים הללו שאינן דומות כלל לסגנון דיבורו של כפתור כלשהו.
שני אלה צועדים הלאה ואני נגרר אחריהם עד שהכפתור עוצר מונית ושלושתנו נדחקים פנימה.

"אני זוחל בעקבותיך מרגע שאתה נוחת בעיר הגברים שלנו ג'ול" ,מכריז הכפתור .
"לאחר שאתה מגיע לכאן אין לך סיכוי להתחמק בשלום מתחומי ניו יורק,
כיוון שכבר ציינתי בפניך בפגישתנו הקודמת ידידי הותיק, שאין בזיכרונות ינקותנו בכדי למחול על מעללך
ולמעשה אני הייתי עכשיו ממש בדרכי אל דירת אמך כדי להניח עליך את יד החוק וגם את האזיקים.
ברור לי שאתה עורך ביקור אצל אמך, וכך אמנם היו הדברים אמורים להתנהל עד שמתחוללת
ההמולה הזו על גג המדיסון.
ובכן , הקשב לי כעת ג'ול – בצומת הרחובות הקרוב אני משתלף מהמונית הזאת .
אתה ממשיך ונוסע להתראות עם אמך ומיד לאחר הפגישה הזו אתה מסתלק מהעיר
כיוון שבעוד כשעה כל כפתורי העיר מקבלים ממני הוראה לחפש אותך חיפוש יסודי.

רק לפני שאני יוצא אמור לי דבר אחד-
איך ידעת שהקוף האוחז בתינוק יפול דווקא לאחור ?"

ג'ול נראה מופתע למדי אך משיב לג'והני ללא היסוס –
"מקריאה של ספרי רפואה למדתי שכדי שלא ליפול קדימה מפעיל הקוף את שריריו
האחוריים ומרגע שהוא בר מינן הרי שרירים אלו מתקשחים ומטים אותו ליפול לאחור."

ג'והני נראה מופתע מבקיאותו של ג'ול וממשיך ואומר
"האם אתה יודע שהתינוק הזה למעלה על הגג הוא בני הבכור.
הצאצא שלי ושל אשתי- קיטי קלאנסי.
בימים אלה מגיע יום השנה לנישואינו ובני בן מספר חודשים בלבד"

ג'ול הגדול אינו מסתיר את הפתעתו לשמע הדברים , בעצם הוא נראה לי נדהם למדי,
אולם עד מהרה מגיב הברנש בצחוק רם ומכריז כך:
"אמנם אינני מנחש כלל שזה התינוק של קיטי, אבל כבר הצצה ראשונה
אני יודע שהזאטוט הוא בנך ג'והני, שהרי הוא דומה לך כמו שתי טיפות בוץ"

"אכן הוא דומה לי ", נענה הכפתור הצעיר בגאווה רבה, "כך אומרים לי כולם"

"אמת. הוא דומה לך עד כדי כך שאני מבחין בדמיון הזה אפילו מטווח של שבע קומות" מאשר לו ג'ול.
"בעצם ג'והני, פרצופו דומה כל כך לפרצוף שלך,
שלרגע אני מהסס וחושש שמא אני מחטיא,
משום שקשה לי לוודא שאני קולע אל הגולגולת הנכונה –
בגלל הדמיון העצום בין התינוק לבין הגורילה"

מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה דילמות, חברות, סיפור. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s