>חורחה לואיס בורחס / המאוּים

>

זֹאת אַהֲבָה.
עָלַי לְהִסְתַּתֵּר אוֹ לִבְרֹחַ.
כָּתְלֵי כִּלְאָהּ גוֹבְהִים, כְּמוֹ בַּחֲלוֹם בַּלָּהָה.
הַמַּסֵּכָה הַיָּפָה הִתְחַלְּפָה,
אַךְ כְּמוֹ תָּמִיד הִיא הַיְּחִידָה.
מַה יּוֹעִילוּ לִי קְמֵעוֹתַי:
הַמִּלָּה הַכְּתוּבָה, הַשְׂכָּלָה מְעֻרְפֶּלֶת,
לִמּוּד הַמִּלִּים שֶׁשִּׁמְּשׁוּ אֶת הַצָּפוֹן הַמְּחֻסְפָּס
לְשִׁירַת יָמָיו וְחַרְבוֹתָיו,
יְדִידוּת שַׁאֲנַנָּה, פְּרוֹזְדוֹרֵי הַסִּפְרִיָּה, חֲפָצִים שֶׁל יוֹמְיוֹם,
הַשִּׁגְרָה, אַהֲבָתָהּ הַצְּעִירָה שֶׁל אִמִּי, צִלָּם הַצְּבָאִי שֶׁל מֵתַי, הַלַּיְלָה הַנִּצְחִי,
טַעַם הַחֲלוֹם?

לִהְיוֹת אִתָּךְ אוֹ לֹא לִהְיוֹת אִתָּךְ, כָּךְ נִמְדַּד זְמַנִּי.
כְּבָר נִשְׁבַּר הַכַּד מֵעַל לַמַּעְיָן,
כְּבָר קַם הָאִישׁ לְקוֹל הַצִּפּוֹר,
כְּבָר הֶחְשִׁיכוּ הַמַּבִּיטִים בְּעַד לַחַלּוֹנוֹת,
אַךְ הַצֵּל לֹא הֵבִיא שַׁלְוָה.
זֹאת, אֲנִי יוֹדֵעַ, אַהֲבָה:
כִּסּוּפִים אֶל קוֹלֵךְ, הֲקָלָה לְשִׁמְעוֹ,
צִפִּיָּה וְזִכָּרוֹן, זַוְעַת הַחֲלוֹף.
זוֹ הָאַהֲבָה עִם הַמִּיתוֹלוֹגיוֹת שֶׁלָּהּ,
עִם כְּשָׁפֶיהָ הַקְּטַנִּים חַסְרֵי הַתּוֹעֶלֶת.
יֵשׁ פִּנַּת רְחוֹב שֶׁאֵינִי מֵעֵז לַעֲבֹר.
הַצְּבָאוֹת כְּבָר מְכַתְּרִים אוֹתִי, הָאֲסַפְסוּף.
(חֶדֶר זֶה אֵינֶנּוּ אֲמִתִּי; הִיא לֹא רָאֲתָה אוֹתו)
שֵׁם אִשָּׁה מַסְגִּיר אוֹתִי.
אִשָּׁה כּוֹאֶבֶת לִי בְּכָל הַגּוּף.
מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה אהבה, שיר. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s