>דואט פרידה / רחל שפירא, ירוסלב יעקובוביץ'

>

בגלל העצב
בשעת פרידה
תדע, על מה שנתת
אני מודה.
בגלל עינייך,
צלצול של שמך
מפני שכבר דבק בי
דבר ממך.
ניסיתי
להיאחז בכנפך
ולא שיניתי
ולא שונה מעופך.
לא לי, לא לי,
שלווה נועדת
מעולמך, אהוב שלי,
אני נפרדת
סלח לי.
עד מה בך הייתי שמח
כל מה שאחזתי פורח
וכל מה שהייתי טורח
בחייך הייתי אורח.
נפרדת ממך והולכת
(מפני שבך פגשתי)
אינני, אינני שייכת
(וכבר דבק דבר ממך)
את פני לא תראני הופכת
(כך התרוששתי)
ברחתי זו דרכי המושכת
(אם את אינך…)
נפשי היער,
שלך העיר
כל זה ישן רק הצער
עודו צעיר.
ניסיתי
להיאחז בכנפך
ולא שיניתי
ולא שונה מעופך.
זו רק פרידה
אחת מאלף
זו לא חידה, אני עדה
חיי האלה
סלח לי.
נפרדת ממך והולכת
(מפני שבך פגשתי)
אינני, אינני שייכת
(וכבר דבק דבר ממך)
את פני לא תראני הופכת
(כך התרוששתי)
את חלקי זו דרכי המושכת
עד מה בך הייתי שמח
(אתה רשאי לשכוח)
כל מה שאחזתי בורח
(את זאת אומר במקום שמך)
וכל מה שהייתי טורח
בחייך הייתי אורח.
הזמן ימציא לך שלווה
מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה פרידה, שיר. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s