>פתאום מסיימים

>

כבר שנים שמחכים לרגע
ובכל זאת הוא בא כל כך פתאום.
מסתכלים למטה על אלו שמתחת
אלו שבליבם מקנאים בנו על שהגענו
אל אותו הסוף.
 
ואנו, קצת עצובים בשבילנו
כי צריך ללכת החוצה,
אל הלא מוכר.
ואנו לא כל כך מרגישים
שאנו מספיק יודעים ומוכנים.
 
אנו לוקחים איתנו את כל מה שקיבלנו,
לוקחים את החוויות שחווינו,
בחדר האוכל, בבית הספר, במדשאות
 
בחדרים, במגרשים וסתם בין השבילים.
 
והחוויות הרבות שלנו,
באות תמיד עטופות בגוונים של הערכה רבה.
לחברים, למורים ולמדריכים.
שחלקו איתנו את אותם הרגעים.
ולכן לא נרבה לומר תודות לכל אלו ידידנו
מעשינו בעתיד יעשו זאת עבורנו.
מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה פרידה, קטע קריאה. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s